אבולוציה במקום רבולוציה, כיכר דיזינגוף // SOMA אדריכלים >>

יום חמישי, פברואר 24, 2011 | , , , , , |

Evolution rather than revolution // Soma Architects >>


בהמשך לכתבה השבוע אודות הסקר שעומדת לערוך עיריית תל אביב בנוגע לגורלה של כיכר דיזינגוף (לחץ כאן לכתבה), אנו מביאים בפניכם את דעתם והצעתם המעניינת של משרד האדריכלים SOMA לשיפוץ כיכר דיזינגוף והחזרת הגינה הירוקה של הכיכר הנוסטלגית לכיכר הנוכחית.


כיכר דיזינגוף דהיום הינה פצע פעור בליבה של תל אביב. כפצע פעור ומדמם הוא מעורר מחד נוסטלגיה לימי הזוהר של הכיכר ולדימוי העיר הלבנה והקטנה המשתקפת בצילומים מימים עברו ומאידך מהווה כר פורה לגופים אופורטוניסטיים לחפור ולנצל את הכיכר לטובתם.  

המבנה של הכיכר היום הוא תוצאה של דיון מקיף במצבה הירוד של הכיכר שנערך בשנות השבעים של המאה הקודמת לאור השינויים האורבניים שחלו בעיר מימי הקמת הכיכר בשנות השלושים עד למועד זה. דיון מקיף וממוסמך שתוצאתו היתה ההפרדה המפלסית כפי שאנו מכירים אותה כיום. לפיכך כל דיון בפתרון למצבה של הכיכר מחייב הכרה של הדיון דאז והשלכתו למצב הנוסטלגי במציאות האורבנית החריפה אף יותר דהיום.





מאחר וכל פתרון הינו הבניה של מערכת ערכים מופשטת העומדת בבסיסו, על הדיון לחשוף את הערכים הנסתרים מתחת למערכת המניפולציות הרגשיות והצורניות המניעות את אותו הפתרון במרחב הדיון הציבורי. 

כשקוראים את כל הדיונים והדעות על כיכר דיזנגוף, דבר אחד הופך להיות ברור: הכיכר צריכה להיות גינה. זו היתה מטרתה המקורית של הכיכר, וכך היא תוכננה. אלא שכמו דברים רבים, גם התנאים הסביבתיים השתנו במהירות מאז שנות השלושים, והגינה הנחמדה שהיתה במרכז הכיכר הפכה עד מהרה למקום נטוש ומוזנח. כשמתעמקים בהיסטוריה של הכיכר, מתחילים לראות את גלגולי ההיסטוריה ואת הדרך שבה הם חוזרים על עצמם שוב ושוב. המניעים להגבהת הכיכר היו דומים מאד, עד כדי זהות כמעט לטיעונים שנשמעים היום למען הורדתה. את הדברים המצוטטים במאמר זה מתוך סקר ההערכה הסביבתית שנעשה ב-1978 ניתן בקלות לשים בפיהם של מצדדי הורדת הכיכר כיום.


מתכנני העיר, כשהחלו בתחרות לבחירת תכנון הכיכר, כנראה הבינו שבמרכז העיר, בנקודה העירונית השוקקת ביותר שלה, יש צורך באיזון על ידי מיקום גינה. אם ללכת בעקבות קאהן, אז מה שהכיכר הזו רוצה להיות זה גינה.

הסיבה לכשלון הגינה בגרסא הראשונה שלה נבע מכך שהגינה היתה סגורה מכל עבריה בכבישים. כל עוד התנועה היתה מועטת, והעיר היתה שקטה, ניתן היה ליהנות מישיבה בגינה. מרגע שהעיר הפכה לרועשת, כבר לא.

לטעמנו, הכישלון של הכיכר בגרסתה הנוכחית נובע משתי סיבות עיקריות: האחת, היא הפיכתה של גינת צינה דיזנגוף מגינה לגשר מחוכם, והשניה, בדומה לסיבות הכשלון של הגינה הראשונה, נובעת מכך שהשימושים סביב הכיכר חדלו מלהיות מושכי קהל כבעבר.

ההצעה שלנו מבקשת להחזיר עטרה ליושנה, אולם לא בדרך של נוסטלגיה וזכרון צורני אלא למהות האמיתית שלשמה נבנתה הכיכר מלכתחילה.


 מדוע אם כן בשדרות רוטשילד ניתן להשתמש כגינה ובכיכר לא? כפי שהראו כבר Clare Cooper Marcus,Carolyn Francis‏ בספרם People places: design guidelines for urban open space, הגורם העיקרי להמצאות של אנשים בחלל עירוני הוא פשוט הימצאותם של אנשים אחרים. בשדרות רוטשילד כתוצאה מסלילת המדרכה הרחבה והנוחה במרכז, התקבצו האנשים על איזור הגינון, ובכך בעצם יצרו מסה קריטית ראשונית של אנשים שימשכו אנשים נוספים. בכיכר דיזנגוף המקורית אין הדברים כך. למעשה, אם לומדים משהו משדרות רוטשילד, זה דווקא שיש צורך בהמשך השימוש בכיכר כמערכת המוליכה הולכי רגל לאורך רחוב דיזנגוף.

כיכר דיזנגוף, אחד המוקדים העירוניים החשובים והלא פתורים של העיר, הינה נושא לדיון ומחלוקת לאורך 70 שנות קיומה.


כשקוראים את הדיונים והדעות על כיכר דיזנגוף, דבר אחד הופך להיות ברור: הכיכר צריכה להיות גינה. זו היתה מטרתה המקורית של הכיכר, וכך היא תוכננה. אלא שכמו דברים רבים, גם התנאים הסביבתיים השתנו במהירות מאז שנות השלושים, והגינה הנחמדה שהיתה במרכז הכיכר הפכה עד מהרה למקום נטוש ומוזנח.


מתכנני העיר הבינו שבמרכז העיר, בנקודה העירונית השוקקת ביותר שלה, יש צורך באיזון על ידי מיקום גינה. החלל של כיכר דיזנגוף מבקש להיות אתנחתא עירונית, המקבלת ביטוי צורני על פי התקופות השונות. הסיבה לכישלון הגינה בגרסא הראשונה שלה נבע מכך שהגינה היתה סגורה מכל עבריה בכבישים. כל עוד התנועה היתה מועטת, והעיר היתה שקטה, ניתן היה ליהנות מישיבת מרגוע בגינה. מרגע שהעוצמה האורבאנית עברה סף מסוים, הגינה נכנעה.


לטעמנו, הכיכר הקיימת היום אינה כישלון כה מהדהד כפי שנוטים לייחס לה, היא מייצרת אפשרויות מפגש רבות ומייצרת זרימה נוחה של הולכי רגל. אולם, יחד עם זאת, הכיכר הינה מפגע עירוני במובנים רבים.


עם השנים חלו שינויים באופי החברה הישראלית ובצרכים הציבוריים שלה. שינויים אלה מוצאים את ביטויים בכיכר, כשמחד מוקדי הפנאי הרבים שהקיפו את הכיכר חדלו להיות רלוונטיים ונעלמו, ומאידך כמות הולכי הרגל בתל אביב הלכה וגדלה עם צמיחת האוכלוסייה, כשהחיפוש העיקרי שלהם הוא אחר מוקדי מסחר ומפגש.
הצעתנו מנסה לענות על הבעיות הקיימות בכיכר כיום, ולהיענות לאופי המשתנה של החברה הישראלית.



מדוע חללים עירוניים נכשלים
 (מתוך דוח של מכון המחקר PPS  "כיצד להפוך מקום למוצלח" משנת 2000)
-          מחסור במקומות ישיבה.
-          מחסור בנקודות מפגש.
-          כניסה לא נוחה וחללים לא נגישים.
-          מאפיינים לא פונקציונליים.
-          שבילים שאינם קשורים למקומות אליהם אנשים רוצים להגיע.
-          דומיננטיות של כלי רכב על החלל.
-          קירות מתים ומקומות מתים סביב הכיכר.
-          מיקום לא נוח של תחבורה ציבורית.
-          לא קורה בהם כלום.





אבולוציה במקום רבולוציה - הצעה לשיפוץ כיכר דיזנגוף




מה דעתכם? האם להחזיר את הכיכר לקדומתה? ומה על כל התנועה שסביבה? האם תחזור להיות כשהיתה גם היום? אולי פשוט לשפץ את הקיים? ומה עם יהיה עם הרחוב? האם רחוב יכול להתקיים כאשר מוגבה פני הקרקע? שיפוץ יעזור? חניון??! ..

ובהתייחס לסקר - במה את/ה היית בוחר?

נשמח לשמוע את תגובתכם.. כאן למטה בתגובות ובפורום ארכב לאדריכלות ועיצוב- כנסו וחוו דעה!
כל דעה חשובה!


מה דעתך? אהבת? שתף את חבריך אולי גם הם יאהבו? כפתורי שיתוף : 

Facebook Comments

4 Responses So Far:

אנונימי אמר/ה...

הצעה מאוד מענינית מבחינה רעיונית, ומבחינת יישום בפועל.
אבל מבחינת העיצוב היה אפשר ללכת רחוק יותר

אנונימי אמר/ה...

פרויקט קוסמטי, גם חדווה ושמוליק לא יעזרו, ובטח שלא לואי קאהן ומשפטי האדריכלות הקלישאתיים שלו. הבעיה בכיכר היא שינוי מפלסים ושעמום, הולכי רגל פשוט לא אוהבים אתגרי רמפה תלת מימדיים, וכשהם סוף סוף מגיעים לכיכר אין להם מה לעשות שם.
תוחזר הכיכר של ז'ניה אברבוך לאלתר + היתרים בנייה לשני קיוסקים רוטשילד סטייל במרכז.

אנונימי אמר/ה...

לאנונימי השני:

לא צריך לדשדש יותר מידיי בהסטוריה התל אביבית כדי לראות שהולכי הרגל הפסיקו לאהוב את הכיכר המקורית והקסומה דיי מהר, אומנם מסיבות שלא קשורות בהכרך בכיכר עצמה, אבל בכל זאת הכיכר ננטשה והוזנחה דיי מהר.
ואילו את הכיכר המוגבהת והמחודשת של 1978 הולכי הרגל אהבו מאוד, ומשום מה באותם הזמנים אתגר הרמפה לא ממש הפריע להם.

הבעיה היא הזנחת הכיכר, כמו שרשמת "שסוף סוך מגיעים לשם אין מה לעשות שם" וזאת הבעיה האמיתית ובה צריך להתמקד.
הכיכר צריכה שיפוץ ושימור לאורך זמן!
אבל בתל אביב כמו שתמיד היה בתל אביב מאמינים שמה שמכוער הורסים, ובונים מחדש, ואז זה יפה שוב.

אנונימי אמר/ה...

לפי דעתי צריך להוריד את הכיכר חזרה לגובה הרחוב. הכיכר פשוט לא נוחה ולא יפה כפי שהיא עכשיו.
ממש אין טעם לשבת בה כי אין בה שום דבר פסטורלי ונעים להסתכל עליו. גם
הספסלים מסודרים במקבץ מוזר בפינות שכל איש נשען על האיש שיושב מאחוריו בצורה חסרת פרטיות וקלסטרופובית. גם יש מלא רעש ופיח מהאוטובוסים שעוברים למטה שלמעשה הם הנוף שאתה צופה בו.
במקרה ורוצים לקנות קפה או משהו לאכול צריך לרדת את כל הכיכר לחצות כל מיני מעברי חצייה מוזרים ולחזור למעלה.
גם בגלל שהכיכר מוגבהת יש בה תחושה לא נעימה שאתה מבודד משאר הרחוב וזה לא עוזר שהיא מלאה לרוב בפנקיסטים או הומלסים מפחידים.

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...
 
arcHeb | מגאזין חדשות יומי לאדריכלות ועיצוב בעברית! Copyright © 2010 arcHeb Theme is Designed and Written by yANIVdAVIDI Home | RSS Feed | Comment RSS כל הזכויות שמורות לאתר arcHeb ולאתרים מהם הובא החומר . אין להעתיק,לשכפל,לתרגם,לצלם וכדומה כל מידע מהאתר ללא רשות. למידע נוסף, נא ליצור קשר